כל קבוצת כדורגל חווה משברים לפעמים גם ברמות הגבוהות ביותר יש תקופות פחות טובות, איך להוציא את הקבוצה ממשבר ולשמור על קבוצה מתפקדת לאורך זמן?

זה נמשך זמן רב ולפעמים זה עובר מהר מאוד, אבל כל קבוצה חווה סוג של ירידה ביכולת, זה לא משנה מדובר בקבוצה שהיא אחת מאריות אירופה או שקבוצה בינונית ללא שחקנים נוצצים אי אפשר לשמור על יכולת גבוהה לאורך זמן וכל הזמן, אז מה עושים?

אתם כבר מכירים את זה, בניתם קבוצה, התחלתם לצבור תאוצה, השחקנים משחקים פחות או יותר בהתאם לציפיות מהם ואז זה קורה, חוסר מזל או אולי דיס-הרמוניה ופתאום הקבוצה שעמלנו כל כך לבנות וטפח מתחילה להתפורר לנו בין הידיים, הקבוצה לא מצליחה לספק את התוצאות שמצפים ממנה או אולי אפילו  מתרסקת במשחקים הקשים יותר על הנייר. איפה טעינו? איך זה יכול להיות שכל העבודה הקשה ירדה לתמיון? והאם עכשיו זה יד הגורל לשנות את הלך הרוח בקבוצה?

אז כמובן שמדובר בעניין מנטלי טהור, חלק מהמאמנים ימשיכו בתכנית האימונים כרגיל כאילו לא קרה כלום, אחרים ידברו על זה בסיום המשחק או באימון הקרוב אך רובם ככולם ינסו להחדיר מוטיבציה בשחקנים להישאר באנרגיה גבוהה כדי לשנות את המצב, האם זה מספיק? האמת שזה תלוי מאוד בסגל השחקנים שעומד מולכם, אבל לרוב, זה רק מוסיף אבל לא מספיק.

אי אפשר להרגיש רק חלק מהתחושות

אחת ההרצאות שאני אוהב וחוזר אליהן שוב ושוב היא של חוקרת מבריקה שהעבירה הרצאה ב-TEDx ושם היא אומרת "אתה לא יכול להשתיק רגשות מסוימים ולהרגיש את האחרים, אתה לא יכול לבחור שאתה רוצה להרגיש רק דברים טובים ולהשתיק את הרעים" במילים אחרות מה שהיא אומרת זה שאם אתה משתיק את היכולת שלך להרגיש כאב, אתה גם משתיק את היכולת להרגיש שמחה. באותו אופן, אם אתה מבואס אבל מדחיק את זה, אתה לא תוכל להרגיש מאושר בצורה מלאה (אולי רק בצורה מזוייפת).

אם אתה משתיק את היכולת שלך להרגיש כאב, אתה גם משתיק את היכולת להרגיש שמחה

כדי להמחיש את העניין, נסו להיזכר בסיטואציה שבה אדם קרוב אליכם עשה משהו שלא מצא חן בעיניכם, ומאיזושהי סיבה החלטתם לא לעשות מזה עניין ולהתעלם מהעובדה שזה קרה, ואז קורה עוד משהו ועוד משהו ובכל פעם אתם בוחרים להבליג ולא לעשות מזה עניין, אתם "שומרים בבטן" את הכעס שלכם ומונעים מעצמכם את הביטוי של הכעס. באיזשהו שלב אתם כבר לא מרגישים את אותו חיבור שהיה פעם, מצאתם כמה דברים שליליים על הבנאדם הקרוב הזה ואז פעם אחת הוא עושה משהו ואתם מתפוצצים עליו עם כל מה ששמרתם בבטן זמן רב כל כך. קרה לכם? ואולי יש לכם אדם כזה בחיים ממש עכשיו?

אז האירוע הופך להיות לא נעים, נוצר משבר - נקודת שבר - שבה העומס הנפשי גובר על הרצון הפיזי, מילים חיוביות לא יספיקו כאן, ובאותו אופן זה גם מה שקורה לקבוצה שלכם, כשאוסף הדברים שמפריעים לשחקנים שלכם מבחינה מנטלית גדול מגודל הרצון שלהם להצליח ולהתקדם כקבוצה. נשמע הגיוני, לא?

משבר - נקודת השבר - קוראת כשאוסף הדברים שמפריעים לשחקנים שלכם מבחינה מנטלית גדול מגודל הרצון שלהם להצליח ולהתקדם כקבוצה

הביטוי הוא המפתח

קבל את העובדה שצריך לאפשר מקום גם לרגשות שליליים, ושמעבר לרוח הקבוצתית ולרצון של השחקנים להצליח ברמה האישית יש גורמים נוספים שמשפיעים על מצב הרוח והיחסים של השחקנים בינם לבין עצמם וכמובן גם אלייך כמאמן, והמפתח לפתרון המשבר הוא לאפשר לשחקנים להביע את מה שיושב להם על הלב.

תבין, לך בתור מאמן מתאפשר להביע את הכעס שלך במידה מסויימת, אם זה בכך שאתה צועק הוראות תוך כדי משחק או אפילו מדבר עם השחקנים בזמן אסיפה, אתה מביע את מה שיושב עלייך, אבל זה לא המצב אצל השחקנים ואם משהו יושב להם על הלב אין להם מקום לשחרר את זה ואם כן זה רק בעבירה גסה על שחקן יריב. גם אם שחקן מסויים מדבר עם שחקן אחר ברמה האישית, לא תמיד הדברים מגיעים לידי הסכמה וצריך התערבות חיצונית כזאת שתהיה מקדמת עבור הקבוצה.

איך פותרים משבר?

תאפשר מקום וזמן שבו השחקנים יכולים להגיד את מה שהם חושבים בצורה פתוחה תוך שמירה על כבודם של כל מי שנמצא בחדר ובלי שיפוטיות, מטרה האסיפה היא להעלות נושאים שמפריעים להם ולחשוב ביחד מהי הדרך הכי יעילה לפתור את אותה סוגיה, כאן גם אתה תצטרך להיות גמיש ולראות מה הקבוצה שלך צריכה ממך, אם יש כמות מכובדת של שחקנים שחושבת באופן מסויים, כדאי להקשיב ולשאול את עצמך בכנות, האם יש אמת במה שהם אומרים. במקרים שבין השחקנים יש דעות חלוקות, אתה תהיה הבורר ותקבל החלטה בעניין (תזכור שגם אתה צריך לשמור על כבוד השחקנים ולא להיות שיפוטי כלפי אף אחד מהצדדים)

דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לגייס אלייך מתוך הקבוצה את השחקנים שאתה מרגיש שהם המובילים מבחינה חברתית, כאלה שהאחרים ירצו ללכת אחריהם, ולתת להם יותר אחריות "לפקד" על שאר השחקנים בקבוצה, לזכור את הכללים שסיכמנו עליהם באסיפה וליישב קונפליקטים עתידים שצפויים להיות ע"פ אותם קריטריונים שקבענו באסיפה. סוג של "עשרת הדברות" של הקבוצה, שהם צריכים לזכור ולדאוג שהם מיושמים על המגרש.

שמור על אנרגיה גבוה ושיגרה

בתחילת הכתבה הזכרתי שהמאמנים פותרים משברים באמצעות מוטיבציה וזה כמובן דבר שנכון לעשות אותו, עם זאת עוד לפני שמגיע משבר אנחנו רוצים לדאוג לאנרגיה גבוה, גיבוש חברתי ולהימנע עד כמה שאפשר מרעידות אדמה, אז אמנם נושא הכתבה הוא משבר, עם זאת אני מזמין אותך לאמץ את מה שהסברתי כאן כדפוס התנהגות קבוע ולקיים אסיפה בכל תחילת שבוע ולשמוע מה יש לשחקנים להגיד - גם לדברים טובים יש מקום וגם במשחקים רעים יש דברים שכדאי להעלות.

אני מזמין אותך לאמץ את הרעין כדפוס התנהגות קבוע ולקיים אסיפה בכל תחילת שבוע ולשמוע מה יש לשחקנים להגיד - גם לדברים טובים יש מקום וגם במשחקים רעים יש דברים שכדאי להעלות.

האסיפות האלה יעזורו לשחקנים להתחבר אלייך, לסמל של המועדון ולהתגבש כקבוצה שבה יש מקום לכל אחד להגיד את מה שהוא חושב ואין "סתימת פיות". בניגוד למה שאתה אולי חושב האפשרות להביע את מה שהם חושבים תפתח גם מקום לפרגן לאחרים. תקפיד לבצע פעילויות חברתיות מלבד האימונים, אם למשל יש מוזיקה בחדר ההלבשה לפני משחק, אז אל תשנה את זה בגלל הפסד, ושמור על השיגרה. בסופו של דבר שחקן שמרגיש ששומעים אותו מרגיש גם משמעותי וזה הופך אותו לשחקן שמח יותר, ובסופו של דבר שחקנים שמחים מייצרים כדורגל שמח!

  • הפוסט נכתב במקור עבור מגזין המאמנים קאוצ'ים http://www.coachim.co.il/magazine/
פייסבוק
Google+
טוויטר
שלחו במייל
וואטסאפ

פוסטים נוספים

© כל הזכויות שמורות לפיני סנקש. האתר נבנה על-ידי מייקל פארבר.