על הכוח שיש לנו לשבור את המוסכמות ולייצר עתיד אחר לכדורגל הישראלי

אחד הדברים שהכי מאוכזב לשמוע, זה אנשי כדורגל שמספרים לשחקנים שלהם  הסיכוי שיש לשחקן כדורגל להיות שחקן בוגרים. אני לא רוצה להיכנס לתשובה הספציפית לשאלה הזאת אלא למהות שלה: מה המסר שעובר לשחקנים ולמאמן ומה זה אומר על הקבוצות שמנהלות את המועדונים האלה?

לא פעם אנחנו שומעים את הקולות שקוראים לשינוי בכדורגל הישראלי, מתלוננים על הרמה הנמוכה של הכדורגל הישראלי, חוסר בקהל ביציעים ומה לא? אנחנו רוצים להיות כמו הליגה האנגלית ורוצים להיות כמו הנבחרת הספרדית אבל לא מוכנים לעשות את השינוי הנחוץ כדי שזה יקרה, מיד מאשימים את התקציבים הנמוכים, המדינה הקטנה, הגנטיקה שלנו כישראלים כשבעיני הכל מתחיל בחוסר השאפתנות של הכדורגל הישראלי.

אז על איזה אחוז אנחנו מדברים? אחוז אחד מכל קבוצה במחלקת הנוער. אני לא יודע איך הגיעו למספר הזה והאמת שזה גם לא כל כך משנה כי אסור לנו להתייחס למה שקורה היום כעובדה מוגמרת למה שיקרה בעתיד וגם אין שום סיבה שנתייחס לזה בצורה הזאת. אנחנו צריכים לשאוף להוכיח שהסטטיסטיקה הזאת שגויה ושאפשר להשיג הרבה יותר.

אז איך עושים את זה? השחקנים שלכם מקשיבים לכם, אוהבים אתכם ולפעמים אפילו מעריצים אתכם, והם מתייחסים לכל מילה שיוצאת לכם מהפה, הם רואים מול העיניים שלהם דמות חשובה שכל מילה שיוצאת להם מהפה נובעת מטונות של ניסיון וידע שאין להם וכשאנחנו מספרים להם שהסיכוי שלהם להגיע לקבוצת הבוגרים הוא כמעט אפסי מה הפלא שזה מתגשם? אתם בעצם אומרים להם להסיר את העיניים מהמטרה וכשזה קורה, הם מתחילים לראות את המכשולים.

מי שמתכונן למבחן במטרה לקבל ציון 60 יקבל ציון 60 או פחות, זה המסר שעובר לשחקנים: "אנחנו בסך הכל מחפשים את השחקן שיעזור לנו לעבור את המבחן, אנחנו לא שואפים לקבל ציון 100, וגם לא 80, אנחנו רק רוצים לא להיכשל". איך זה נשמע לכם עכשיו? האם זה הגיוני שאנחנו נגדל את השחקנים שלנו בשאיפה שאולי אחד מהם יצא שחקן ואז נתפלא שכולם נושרים?

מה יקרה אם נציג את זה אחרת ונגיד: "אני יודע שכל הקבוצות מקבלות ציון 60, אך אני יודע שאפשר אחרת ורוצה להוביל אתכם לתוצאות אחרות. אני יודע שאתם לא שחקנים מושלמים כרגע, אבל מאמין בכם ויודע שיש בכם את היכולת להתמודד עם הקשיים שצפויים לכם בעתיד ועם זאת אתם ראויים להיות שחקנים גדולים. אני יודע שאנחנו מסוגלים לקבל 90! בואו נעשה את זה!"

זה המסר שאני רוצה להעביר לשחקנים שלי וזה גם המסר שאתם רוצים להעביר לשחקנים שלכם, אנחנו לא צריכים לשקר להם, כדאי להציג להם את המצב הנוכחי ועם זאת לדאוג שידעו שאתם הולכים לעשות הכל כדי לעזור להם להשיג את החלום שלהם. גם אם אתם לא תמשיכו לאמן אותם בעונה הבאה או בעונה שאחריה, הם ימשיכו לדחוף קדימה לעבר החלום, כי בסופו של דבר אנשים לא זוכרים מה אמרת להם, אבל הם לא לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש.

המסר הזה הוא לא רק כלפי הקבוצה שלכם, אלא גם כלפי עצמכם, אתם מצהירים בזאת שאתם מתכוונים להביא את השינוי, להתמקד במטרה הזאת לאורך העונה ולא להיכנע ולמכשולים ולקשיים שיגיעו במהלך העונה. הצהרה כלפי עצמכם שאתם הולכים להגיע לכל אימון כדי לקדם את השחקנים שלכם ואת עצמכם, כי ככל שאתם תשפרו את היכולת שלכם לאמן ולפתח את השחקנים שלכם, כך גם אתם תתקדמו.

והמסר למועדון שלכם? לא משנה מה המעמד שלכם, אני מזמין אתכם להנהיג את המאמנים במועדון שלכם לנהוג בדרך הזאת, לשתף את המסר הזה וליצור רשת של מאמנים ששואפים ליצור כדורגל ישראלי אחר, עם ליגות תחרותיות ואטרקטיביות שמבוססות על חומר הגלם הישראלי, עם שחקנים ששואפים להגיע לאירופה ולהיות שחקנים מובילים שם, כדורגל שכבר לא מחפש לקבל ציון עובר.

  • הפוסט נכתב במקור עבור מגזין המאמנים קאוצ'ים http://www.coachim.co.il/magazine/
פייסבוק
Google+
טוויטר
שלחו במייל
וואטסאפ

פוסטים נוספים

© כל הזכויות שמורות לפיני סנקש. האתר נבנה על-ידי מייקל פארבר.