כל המאמנים רוצים שהשחקנים שלהם יהיו מחויבים לקבוצה, למועדון, לסמל, אבל אולי השאלה הגדולה ביותר שנשאלת היא איך לייצר כדורגלן שמחויב למאמן על המגרש? בתור מאמן יש לזה השפעה משמעותית על הצלחת הקבוצה שלך

לא צריך הרבה ניסיון באימון כדי להכיר את הסיטואציה, אתה נמצא עם הקבוצה במהלך משחק או אפילו אימון, ומנסה להסביר לשחקנים שלך מה אתה רוצה מהם. אחרי שסיימת להסביר אתה מוודא עם השחקנים שהם אכן הבינו את המסר והם משיבים לך בחיוב.

לא עוברות דקות בודדות ואתה מגלה שמה שביקשת מהשחקנים לא מתקיימים, העצבים עולים, הסבלנות מתקצרת ובסופו של דבר אתה לא מצליח להשיג את המטרה שלך כך שהשחקנים שלך יישמו את ההוראות שלך.

אז למה בעצם זה קורה?

אם היית צריך ללמד את השחקנים שלך להטיס מטוס, היית יושב איתם במשחק חודשים ארוכים של למידה ומסביר להם באופן תאורתי את מה שאתה רוצה שהם יעשו, האם היה ניתן לאפשר להם להטיס מטוס לגמרי לבדם? האם היית מוכן לטוס במטוס בו הטייס היחידי עושה זאת בפעם הראשונה? כנראה שלא.

הסיבה היא שזה לא מספיק להעביר את המידע באופן ישיר, מדוייק ככל שיהיה המידע התאורתי לבדו אינו מספיק כדי לייצר מיומנות בביצוע הפעולה. בטח לא אם המידע מועבר בזמן משחק.

עכשיו אתה בטח אומר לעצמך "בשביל זה יש אימונים וגם באימונים הוא לא מבצע את מה שאני רוצה". נכון, בשביל זה קיימים האימונים ואתה בטח יודע עד כמה זה משפיע כשמתרגלים פעולה שוב ושוב. זה אכן חלק משמעותי בפיתוח המיומנות אצל השחקן, אז איך זה שמגיע המשחק והוא לא מבצע את מה שתורגל באימונים?

כששחקן מתאמן על פעולה מסויימת שוב ושוב הוא הופך למיומן בביצוע הפעולה הזאת, אבל המוח שלו לא מתוכנת להביא את עצמו למצב שבו הוא יוכל להשתמש במיומנות שרכש באימונים.

דוגמא קצרה ותבינו למה אני מתכוון.

זוכרים את המספרת של ברק יצחקי נגד מכבי חיפה בינואר 2014? לאחר המשחק יצחקי התראיין לתקשורת ואמר: "אתמול באסיפה ראינו את הוידאו של חיפה ואמרתי לערן זהבי 'מחר אני נותן גול במספרת', הייתה לי תחושה כזו לפני המשחק ואני שמח שזה בא לי ככה ושהקהל נהנה משער יפה".

האם לדעתכם זה היה במקרה? יצחקי תיכנת את המוח שלו וחיפש את ההזדמנות לבצע את המספרת הזאת. סביר להניח שאם לא היה מחפש לכבוש במספרת זה לא היה קורה. יתכן שבמשחקים שלפני היו לו הזדמנויות דומות ואולי גם במשחקים שאחרי, אבל כשהראש לא מכוון להשגת יעד מסויים ההזדמנויות יעברו מולך אבל אתה לא תראה אותן.

אז מספרת זה נחמד ויפה לעין אבל זה יכול להיות כל דבר אחר כמו להגיד לחלוץ לרוץ לפינה הקרובה או כל משימת ביצוע אחרת שתרצו. ברגע שתכוונו את השחקן למטרה מסויימת ותדאג שהוא יזכור את מטרות הביצוע שלו ויתמקד בהן הוא כבר יתחיל להשיג הרבה יותר.

אלמנט נוסף שצריך להתקיים וישלים את המשימה היא להימנע מלהגיד לשחקן מה לעשות אלא לגרום לו להגיד בעצמו מה הוא צריך לעשות. אחד הכלים הבסיסים בקואוצ'ינג הוא תשאול. לשאול את השחקן שאלות ולגרום לו להוציא את התשובות, עם הכוונה נכונה הם יגיעו לתשובות שאתם רוצים שהם יגיעו אליהם.

שאלות לדוגמא:

  1. "מה לדעתך אתה יכול לעשות כדי לשפר את _____________"
  2. "איך לדעתך ___________ יכול לסייע לך לשפר את ____________"
  3. "למה לדעתך ___________ יכול לסייע לך להשיג ____________"

הקסם הוא שאתה לא אומר לשחקן מה אתה רוצה שהוא יעשה, אלא מאפשר לו להגיע לתשובות בעצמו, וברגע שהוא יגיע אליהן לבד הוא יהיה משוכנע שזו הדרך הנכונה שתוביל אותו להצלחה וגם יקבל ממך את הביטחון שאתה מקבל את הדרך שלו, כשלמעשה המצב הוא הפוך ואתה רק כיוונת אותו אל התשובות שרצית שיגיע אליהן.

לסיכום, בפעם הבאה שאתה רוצה להעביר מסר לשחקן שלך, שאל אותו שאלות שיעזרו לו להגיע לפתרון בעצמו ובקש ממנו להתמקד בביצוע המשימה עצמה במהלך המשחק.

  • הפוסט נכתב במקור עבור מגזין המאמנים קאוצ'ים http://www.coachim.co.il/magazine/
פייסבוק
Google+
טוויטר
שלחו במייל
וואטסאפ

פוסטים נוספים

© כל הזכויות שמורות לפיני סנקש. האתר נבנה על-ידי מייקל פארבר.